עד ארגיעה : מסות

תקציר:
תיחה : "סליחה שאני אומר לך את זה, אבל": על כתיבה, תשוקה, זהות ושני מיליארד רעבים -- שער ראשון: בזכוכית מגדלת : פרט מתוך "קאמי וסארטר" מאת רונלד ארונסון -- פרט מתוך "הגלים" מאת וירג'יניה וולף -- פרט מתוך "בריחה" מאת אליס מונרו -- פרט מתוך "בבית המרפא" מאת דוד פוגל -- פרט מתוך "ברנר, סיפור חיים" מאת אניטה שפירא -- פרט מתוך "סמטאות" מאת אלישבע -- פרט מתוך "פרק בחיי" מאת ברברה הוניגמן -- פרט מתוך "לילות ערב: מבחר מאלף לילה ולילה" -- פרט מתוך "משחק מזל" מאת ז'.מ.ג. לה קלזיו -- פרט מתוך "וידויו של ילד המאה" מאת אלפרד דה מיסה -- פרט מתוך "זה: שירים" מאת צ'סלב מילוש -- פרט מתוך "סיפור חלום" מאת ארתור שניצלר -- פרט מתוך "דירה עם כניסה בחצר וסיםורים אחרים" מאת יהושע קנז -- שער שני: דיוקנאות : "עור שאינו מגן על הבשר כלל ועיקר": על דליה רביקוביץ -- "יופיים של המנוצחים": על יהושע קנז -- צייד המעמקים: על תצלומיו של אלכס ליבק -- "השפעה": על ג'יין אוסטן -- גיבורה ספרותית: על איזבל ארצ'ר מ"דיוקנה של גברת" מאת הנרי ג'יימס -- הגוף הנאהב הוא הגוף הנהרס: על ג'ורג' סימנון -- עבודת-יד: על הקובץ "שבעה סיפורי דיוקן" -- "ים סרגסו הרחב": על ג'ין ריס -- המחלה כמטאפורה: על "עקור" מאת אדוארד סעיד -- שמחה פראית על סף האבדון: על "בעולם נהדר ואכזר" מאת אנדריי פלטונוב -- ההתרוצצות, החיים: על "ולנטינו" מאת נטליה גינצבורג -- "מי את חושבת שאת?": על "סיפורים על פלו ורוז" מאת אליס מונרו -- המלכוד הנאפוליטני של אלנה פרנטה: על "הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו" -- שער שלישי: קטעי התבוננות : ומה היה אומר על זה סגן המנהל משה? -- פוליטיקה ומשפחה, פוליטיקה וכתיבה -- על קריאה, זיכרון ואוטוביוגרפיה -- לשונו של בעל הבית: על ספרות והגירה -- עניינים אישיים: גבולות תרבותיים, מזרח ומערב -- בית הכנסת -- השאל -- על "חדר משלך" -- שבעה הרהורים ועובדות על הכתיבה -- כיכר רבין, תל אביב -- הסיפור הראשון -- כמה הרהורים על "הפעוטה שרצתה להיות פרסייה" -- שתיים-שלוש מחשבות על נופי העברית החדשים -- חדרי עבודה: על תצלומיה של טלי אמיתי-טביב -- הבית הרעוע: ספרויות ערביות מודרניות בעברית -- מה היה האירוע: בעקבות אנני ארנו -- הסיפור הקצר, סוף הקיץ -- "עד בוש" -- "עד ארגיעה" -- דברים לפרס ברנר -- הסיום.‏ תקציר ספר המסות 'עד ארגיעה' מזמן אותנו ל"פגישה עם סופרת", פגישה נדיבה, שכמוה לא ידענו. בפרוזה המסאית שלה, בגוף הראשון האינטימי של ההתנסות, הגיעה רונית מטלון לשיאי כתיבתה. רשמי הקריאה "בזכוכית מגדלת", הנמסרים בלשון חיונית ומלאת חן, בהומור ובחומרה, בצלילות ובעומק, הולכים ומתגבשים כאן,ככל שהספר מתקדם, למה שמטלון מכנה, בעקבות לאה גולדברג, "הרגשת עולם" טוטלית. ב'עד ארגיעה' דחסה מטלון את מלוא תבונתה האנושית. לא זו בלבד שזהו ספר לימוד ממדרגה ראשונה, המורה לנו צעד–צעד כיצד לפלס את דרכנו בעולם הכתוב, הספר הזה הוא גם פרוזדור מאלף למכלול יצירתה שלרונית מטלון. במובן מסוים הוא רומן נוסף, הרומן האחרון, שכתיבתו נפרשה על פני עשרים שנה (2017-1997). כאשר הוא נקרא ככזה, אי אפשר להניחו מהיד. - כריכה אחורית קישורים

עותקים