לפני שהיינו זרים

תקציר:
לציפור האהבה ירוקת-העיניים: נפגשנו לפני כמעט-בדיוק חמש-עשרה שנה כשהעברתי את החפצים שלי לחדר הצמוד לשלך בסניור האוס ב-NYU. את טענת שאנחנו חברים טובים. אני חושב שזה היה יותר מזה. חיינו אך ורק על ההתרגשות של גילוי עצמי דרך מוזיקה (את הערצת את ג'ף באקלי), צילום (אני לא יכולתי להפסיק לצלם אותך), בילוי בפארק וושינגטון סקוור וכל הדברים ההזויים שעשינו כדי להרוויח כסף. באותה שנה למדתי על עצמי יותר מבכל שנה אחרת. למרות זאת, איכשהו זה התפרק. הקשר בינינו התנתק בקיץ שאחרי סיום הלימודים, כשאני נסעתי לעבוד בדרום אמריקה מטעם הנשיונל ג'יאוגרפיק. כשחזרתי, כבר נעלמת. יש בי חלק שעדיין תוהה אם לחצתי עלייך יותר מדי אחרי החתונה... לא ראיתי אותך שוב עד לפני חודש. זה היה יום רביעי. את נשענת על עקבייך, התאזנת על הפס הצהוב העבה שלאורך רציף הרכבת התחתית, וחיכית לרכבת F. לא ידעתי שזאת את עד שכבר היה מאוחר מדי, ואז נעלמת. שוב. אמרת את שמי; ראיתי אותו על שפתייך. ניסיתי לעצור את הרכבת, רק כדי להגיד שלום. אחרי ההיתקלות בך, כל הרגשות והזיכרונות מהעבר הציפו אותי, וקרוב לחודש תהיתי לגבי החיים שלך. אולי יצאתי מדעתי לגמרי, אבל תרצי לשתות איתי ולהשלים את הפערים של חמש-עשרה השנים האחרונות?

עותקים